ההוויה חלאהר המוות 137 שנה בערך . אולי הציתו זאת התמונות החוזרות ונשנות בטלוויזיה של מחאות הסטודנטים הנוכחיות בהונג קונג . ואולי זוהי הבעה חזותית של הנחרצוּת הברוטלית של המוות . דבר אחד בטוח : הסצנה הזאת אינה רצויה, איני רוצה שתכתים את מחשבותי . אני מחפש מתג כיבוי אך ללא הועיל, אותה סצנה דוהרת שוב ושוב לתוך נפשי . עבדתי שעות לאינספור עם מטופלים אחוזי אובססיה, אבל עכשיו, ברגע זה, אני מעריך בצורה מפוכחת ועמוקה הרבה-הרבה יותר את המאבקים שלהם . עד היום מעולם לא תפסתי באופן מלא עד כמה בלתי רצויה ולא ניתנת לעצירה היא אובססיה . אני מנסה לעקור אותה מנפשי באמצעות מַנטרת הנשימה שלי, שואף בעודי אומר "תירגע," נושף בעודי אומר "תרפה," אך ללא הועיל . אני נדהם מחוסר האונים שלי : איני מצליח לבצע יותר מחמישה או שישה מחזורי נשימה, ואז רואה שוב את הטנקים המוחצים סטודנטים באכזריות . אני מרגיש מותש ונשכב במיטה . בתי וכלתי נכנסות לחדר בלי שציפיתי להן ונשכבות לידי . הן לא שם כשאני מתעורר שלוש שעות לאחר מכן — אולי תנומת הצהריים הארוכה ביותר בחיי, ולמיטב זיכרוני הפעם הראשונה בחיי שאני ישן על הגב . שעות אחדות אח...
אל הספר