2.1. הצגת המחלוקת בתוספתא

מכפרת המקדש לכפרת הקהל 18 מלכותו׳ . יותר סביר שבעל הברייתא קיצר בדבריו ותיאר את תגובת העם רק לאחר הבאת שתי השיטות . עורך המשנה, לעומת זאת, מכיוון שסתם וציין אך ורק לשיטת רבי מאיר, הצמיד את תיאור עניית העם לשיטת רבי מאיר . אם כך, להבדל זה אין משמעות מיוחדת . שנית, התוספתא מצטטת שני פסוקים : גם את הפסוק בויקרא טז, ל, המופיע במשנה, וגם את פסוק כא . אכן, פסוק ל המופיע במשנה מתאר באופן כללי את יום הכיפורים כיום של כפרה והציטוט של פסוק זה משתלב בתיאור הליטורגי של הווידוי 1 אולם פסוק כא, העוסק בווידוי על השעיר המשתלח מטרתו הכולל תחינה לכפרה . להוכיח את סדר הווידוי הנכון והוא אינו משתלב בתוך נוסח הווידוי שצריך להיאמר על ידי הכהן הגדול, ודאי לא הווידוי על הפר . נראה שאזכורו של פסוק זה מתאים דווקא לברייתא המביאה את המחלוקת בין רבי מאיר חכמים כאשר מחבר הברייתא 14 שבתוספתא הרגיש בצורך לבאר את מקור שיטתו של רבי מאיר . באשר לשיטת חכמים, לטענתם יש להתוודות קודם על החטאים שבשוגג ורק לאחר מכן על חטאים שבמזיד . מעבר לסברה, הם אף מוכיחים את שיטתם ממספר פסוקים במקרא המתארים וידויים . אומנם נראה שהברייתא א...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן