42 דוד קיטרון אכן, ס . יזהר היה סופר "טוטאלי", כפי שמכנה אותו כותבת הביוגרפיה המונומנטלית שלו, ניצה בן – ארי ( ,2013 2017 ) . כל שרצה היה לכתוב כלבבו ומעמקי ליבו, לכתוב כאקט אינטימי, חשאי, שלו ורק שלו . יותר מכול שאף ודרש מעצמו לכתוב נכון — לאמור נכון, מדויק, שלם, להיות "אדם שדוחה מעליו הכל כדי לעשותו נכון ושיהיה התלם נכון ושיהיה עושה את החיטה, באותו שדה שהיה פעם השלם, ושאין עוד ולא נראה בחיינו אף שלם כזה, שלם אחד ושלם, תם כזה ושלם, לגמרי, כמו אלוהים" ( צלהבים 1998 : 167 ) . אם אי מי הרים גבה על היומרה "כמו אלוהים", כי אז יש להזכירו שקוטב הגרנדיוזיות — כפי שלימדַנו קוהוט ( ,1971 1977 ) — מזין ומפרה את האמביציות ונחוץ אפוא להגשמת העצמי של האדם ולמימושו . יחד עם זאת יזהר גם מרגיש בכל רמ"ח איבריו שזו אינה מחויבות קלה אלא כזו שבאה בייסורים גדולים : כאילו הוטלה עליך חובה, לדעת לאמור נכון, מדויק עד זוב דם, בלי לטייח ובלי להונות, את כל האמת, עם כל משחקי האור והצל [ . . . ] לא לאמור את מה שאתה יודע, או את מה שאולי כולם יודעים, אלא את היותר ממה שאף אחד בעולם יודע ואת היותר משאמר מישהו בעולם, לא...
אל הספר