פרק ב: "כשאהיה משוררת או סופרת": חניכה קווית כיוצרת

162 | ״דווקא רציתי לצאת מגדרי״ רבקה אלינב "כאילו למילים שאני כותבת יש כוח משל עצמן" : נפשיות לירית בין מיכאלה המורה לספרות לתלמידתה הכשרונית ריבי מתפתחת אינטראקציה של מכיל ומוּכָל . תהליך זה מכונן למעשה את עצמיותה המתהווה של ריבי כאני לירי - פואטי . בתכונה זו היא מתייחדת מסביבתה בבית הספר ובמשפחה . היא מתוארת כילדה בעלת סף רגיש של חיווי, של קליטת רשמים ושל עיבודם הפנימי . מגיל צעיר הסופרת מעצבת אותה כבעלת נפש לירית הנתונה בתהליך התהוות שתכליתו לאחוז בעט היצירה . החיזוקים שמיכאלה מרעיפה על שיריה נוטעים בה אמון עצמי, "כאילו למילים שאני כותבת יש כוח משל עצמן, כוח מפחיד של כישוף" [ עמ' 112 ] . בשם הכוח הזה של המילים שהמשוררת זלדה היטיבה לתאר, ריבי, המפליאה במילים, מאמינה שמהן תבקע לימים אֲניוּתה 1 - 2 "ואני אחתום את שמי בספרים שלי את השם שתיתן לי מלאכתי" [ עמ' 81 ] . הליריות, טוענת הפסיכואנליטיקאית דנה אמיר ( 2008 ) , היא התכונה המספקת לנפש את חוויית הפרטי, את היכולת למַשמֵע את מכלול הפרטים שמסודרים על ציר המקום והזמן . תכונה זו מאפשרת לנו לברוא עולם מתוך פנימיותנו, לחלום וגם לעבד את הרשמי...  אל הספר
מכון מופ"ת