תמונה ראשונה לימה : ילדה, ילדה ועכברוש . עכברוש וילדה, ילדה ועכברוש, ילדה ועכברוש . סיפור עתיק שעובר מדור לדור . אני לימה אנרגלי K 149 - 005275 - לימה, לימה, לימה . פורצת לתוך חלומך, סטש, בלילה הזה – 31 בדצמבר ,2099 תֵשַע, סטש ! סטש ! – ומערה לשבב הזיכרון שלך, לשבב הזיכרון שלך, את ילדה ועכברוש, ילדה ועכברוש . סטש : ילדה ועכברוש ? לא ! לא ! ! ! לימה : אין לי ברירה, סטש, אלא לפרוץ לתוך החלום שלך . לפני שהסיפור העתיק ישקע לאבדון . גיליתי את המקור . וביום החמישי ברא אלוהים, ברא אלוהים את - - - סטש : זיכרון הבלהות הזה על גורת אדם וגור עכברושים, לא שייך לי ! צאי מהחלום שלי, לימה ! צאי, לימה ! לימה : מצאתי את הבור . אני יורדת אליו, ואתה תרד איתי . ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי . סטש : וביום המחרת הוא ברא את האדם . וירא אלוהים כי רע . את לא תצליחי לכפות עלי, את לא תצליחי לכפות עלי, סיוט לא לי, סיוט ! סיוט ! לימה : הילדה שהייתה - הייתה . הבור שהיה - היה . העכברוש שהיה - הוא שיהיה . זה החושך, זה החושך, אין אחר ! תמונה חמישית מקהלה : הכינים חופשיות יוצאות לטיול מן השיער אל המצח ולכל הפרצוף אני שוכ...
אל הספר