168 גידי איפרגן גילוי המודעות הטבעית הטבועה באינדיבידואל משמעו לצלוח את התהום הפעורה בין הקיום הפנומנלי המותנה והמוכר ובין חוויית אותה מודעות טבעית, שהיא בדרך כלל זרה לאינדיבידואל . הפער בין שתי המציאויות הללו נראה כתהום פעורה . מצד אחד, בקיום פנומנלי מותנה האינדיבידואל רואה את התופעות כקבועות ונוטה לתפוס את עצמיותו כזהות אחידה, רציפה, מתמשכת ונצחית . מצד אחר, כשנמצאים במצב של נוכחות במודעות הטבעית כל מושג של זהות נשלל ומסולק, והקפיצה בין שתי המציאויות נוגדת, במידת מה, את האינטואיציה הבסיסית של האינדיבידואל . בעומדו ביניהן עשוי האחרון להגיב באימה או בייאוש מחשש לאובדן זהותו, אובדנו של המוכר והוודאי לכאורה . אמנם יש בכוחן של שש המתודות של לוֹנְגְּצֶ'נְפָּה, הכוללות את הפדגוגיה של השלילה, להביא את השואף לשחרור לסף החוויה של מודעותו הטבעית, אך אין בכוחן להבטיח את התרחשותה, מכיוון שזאת אינה יכולה להיות תוצאה של סיבה כלשהי ; שכן ראיית המציאות כפי שהיא דורשת קפיצה מעל התהום : מחוויית הקיום הפנומנלי, המותנה בצימאון ובתסכול, אל מצב הוויה חופשי מבערות, וקפיצה זו לא יכולה להיות תוצאה של גורם כלש...
אל הספר