4 הערעור והשלילה כתרגול רוחני

110 גידי איפרגן המתלווים לתרגול, כמו היכולת של הדרמה לחולל אקסטזה וכך להחריג את האדם מהיסח הדעת של התודעה השיחית, לגרום לו לצאת מעצמו, לשכוח את עצמו ולתקשר עם אחרוּת בלתי ניתנת לתיאור או לתפיסה . אך למרות זאת הוא מוצא באמצעים הללו חולשה, מכיוון שהמתרגל מוכרח למתוח את עצמו מעבר לגבולות תחושותיו הטבעיות ולהתחבר לדרמה ולשיא ההשתאות האצור בה . בכוחו של השיא להשתיק את השיח הפנימי הבלתי פוסק, אולם על פי רוב הוא אינו מצליח בכך בגלל חוסר יכולתו להיכנע ולאפשר לאחרוּת להתפשט כריבון בתודעתו . כשהוא דן בסגפנות כאמצעי להגעה לקצה האפשר, החוויה הפנימית, בטאיי מבקר אותה מצד אחד ומתנגד לה, בטענה שאל 111 ( בניגוד קצה האפשר ניתן להגיע רק בעזרת מלוא האמצעים לאמירתו המוקדמת בדבר דחיית כל האמצעים החיצוניים ) , ומתוך עודפות של אנרגיה פנימית – אורגנית הנמצאת בהישג ידו של האדם, שיכול להשתמש בה למטרות צמיחה והתרחבות לעבר קצה האפשר או להוציאה על תענוגות החיים . כל זאת בעוד שהסגפנות מונעת ממחסור ומהימנעות המכתיבים חיים חיוורים, חסרי חיותיות וצחוק . מצד אחר הוא מצדד בסגפנות ועומד על כך שהיא טובה לחוויה הפנימית, במ...  אל הספר