מודעים לנזק שגורמים פרצי אכילה כאלה, כפי שהראה ניסוי המשך שערכה ג'אנט פוליבי ( Polivy ) , שעבדה זמן רב עם הרמן . גם הפעם הוזמנו למעבדה אנשים רעבים, שרק חלקם היו בדיאטה . כמה מהאנשים שהיו בעיצומה של דיאטה קיבלו אוכל עם ערך קלורי שגרם להם לעבור את הגבול היומי שלהם . לאחר מכן הוגשו לכל הקבוצה סנדוויצ'ים חתוכים לרבעים, ולאחר האכילה נשאל כל אחד מחברי הקבוצה במפתיע כמה סנדוויצ'ים אכל . רוב האנשים לא התקשו להשיב ‑ הרי הם אכלו אותם זה עתה, וידעו כמה סנדוויצ'ים הם לקחו . אבל קבוצה אחת בלטה בחוסר מודעותה לכמות האמיתית : האנשים שהיו בדיאטה, ושלפני חלוקת הסנדוויצ'ים קיבלו אוכל שגרם להם לעבור את מכסת האכילה היומית שלהם . ההערכות של חלקם היו גבוהות מהמספר האמיתי ושל אחרים נמוכות מהמספר האמיתי . הם היו הרבה יותר רחוקים מהאמת הן בהשוואה לאנשים שלא היו בדיאטה, והן בהשוואה לאנשים שהיו בדיאטה ועדיין לא חרגו מכמות האוכל היומית שלהם . כל עוד לא חרגו מהמגבלה היומית, האנשים שהיו בדיאטה שמו לב לכמויות שאכלו . אבל ברגע שעברו את הגבול, ואפקט ה"מה לעזאזל" נכנס לפעולה, הם הפסיקו את המעקב והמודעות שלהם לכמויות שאכ...
אל הספר