הקדמה סיפור אישי

10 דורית אמיר ועוד, ולנגן אותם . במסיבת בת המצווה שלי ניגנתי את שיר סתיו של מנדלסון, ואלס בארבע ידיים, עם חברתי נילי . אהבתי מאוד ללכת לקונצרטים של הפילהרמונית . להוריי היה מינוי, ולעתים הם לקחו אותי אִתם . אני זוכרת שהיה רסיטל – מרתון מיוחד של דניאל ברנבוים, ובו הוא ניצח וניגן את כל הקונצרטים לפנסתר של מוצרט . קניתי כרטיסים לכל המרתון, ועד עצם היום הזה אני זוכרת עד כמה התרגשתי להיות בהיכל התרבות ולהקשיב לכל הקונצרטים . האמת היא שלא אהבתי להתאמן בנגינת יצירות . אהבתי יותר לאלתר ולנגן שירים . אני זוכרת שלא פעם ולא פעמיים איים אבי שאם לא אתאמן הוא יפסיק את שיעורי הנגינה שלי . המוזיקה הייתה עבורי מקום של קשר מיוחד עם אבי, אך בה במידה היא הייתה מקום של פחד וציות — לעשות את רצונו של אבי ולהתאמן כמה שעות ביום, להשביע את רצון המורה ולבוא מוכנה לשיעורים . כשהיה בן 49 חלה אבי במחלה ממארת וכעבור חודשיים נפטר . הייתי בת ,14 ולאחר פטירתו המשכתי לנגן, אך היה לי ברור שלא אהיה פסנתרנית מקצועית . עם זאת, ידעתי בבירור שהמוזיקה תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מחיי . לקראת סיום התיכון סיימתי גם את לימודי המוזי...  אל הספר