50 עמיתיהם . מכיוון שהם ידידים, בעלי החברות נותנים למנכ”לים שכר בגובה מופרז - שהוא מעל ומעבר לערך עבודתם . שכר זה נקבע ללא קשר להיצע ולביקוש, וראיה לכך : שכר המנהל אינו פוחת אם יש כמה מועמדים לאותה משרה ובעל הדרישה הצנועה מתקבל - לעומת עובדים בדרגות הביניים ובדרגות הנמוכות, ששם זה קורה ! בנוסף לכך אין הצדקה לתת רק למנכ“ל בונוסים בגובה אחוז מסוים מרווחי החברה כדי שתהיה לו מוטיבציה לעבוד באופן נמרץ . הרי במקומות שבהם נהוגות שיטות ניהול מתקדמות, מבצעים העובדים בכל הדרגים את עבודתם באופן נמרץ בלי לקבל בונוסים ; ואם הם יכולים - גם המנכ“ל יכול ! כמו כן, מתן אחוז מרווחי החברה למנכ“ל יוצר אצלו “עודף מוטיבציה“ לפגוע בעובדים, למכור מוצרים ושירותים במחירים מופקעים, ולקחת סיכונים גדולים בהשקעות כדי למקסם רווחים ואת שכרו האישי ! סיבה נוספת לכך, שאין לתת בונוסים למנכ“ל על הצלחתו להעלות את רווחי החברה, היא שהוא לא לוקח סיכון אישי . אילו היתה החברה מפסידה סכום בגודל דומה לרווחים, לא היה המנכ“ל משלם לחברה מכיסו הפרטי מענק כספי בתור קנס בגובה הבונוס .
אל הספר