8 רונית דוניץ-קידר, עופר סיטבון לא . על פי גישה זו, תאגידים הם שחקנים כלכליים שתכליתם למקסם את עושרם של בעלי המניות, מקסום שלאורך זמן ישרת גם את האינטרס החברתי כיוון שיוביל ליצירת מקומות עבודה, לתשלום מס ולמחירים תחרותיים . גישה זו מצדדת באסדרה עצמית של התאגידים, ומתייחסת בחשדנות למעורבות ולוויסות ציבוריים של פעולתם . על פי גישה זו, על המדינה להתערב באופן מינימלי בפעילות התאגידים כדי לאפשר להם להשיא את רווחיהם . על דיני התאגידים להתמקד אפוא בניהול הפנימי של התאגיד, ולכן שאלת האחריות כלפי "מחזיקי עניין" או "קהלים" ( stakeholders ) אחרים אינה מעניינו של התאגיד . ה"החצנות" - ההשפעות השליליות על צדדים שלישיים לא מעורבים שהתאגיד גורם להן - צריכות להיות מטופלות באמצעות אסדרה חיצונית לדיני התאגידים ( דיני עבודה, סביבה או הגבלים עסקיים ) . הכלכלן הנודע מילטון פרידמן ביטא עמדה קיצונית בעניין זה כאשר טען שהאחריות החברתית היחידה 1 שיש לתאגידים היא השאת רווחי בעלי המניות שלהם . מאידך גיסא סוציולוגים וכלכלנים פוליטיים ( וכן מיעוט גדל מקרב המשפטנים ) רואים בדיני התאגידים כלי מרכזי לריסון העוצמה הכלכ...
אל הספר