1 בסיס התיאוריה הפוליטית של ארנדט

זהר מיכאלי 20 לכולם . הפעולה של האזרחים במרחב הציבורי ( הפוליטי ) היא פעולת ייסוד ( archein ) , דהיינו, שלטון שבו אזרח מתחיל מהלך כלשהו והממשל העצמי ( prattein ) ‑ יתר האנשים ‑ אוהב אותו ומצטרף אליו כדי להשלימו . התנאי הבסיסי להנעת פעולת ייסוד הוא קיום פלורליזם, קרי, שלכלל האזרחים נתונה הזכות להיראות, להישמע ולפעול . המסורת הפוליטית ההומרית כונתה על ידי ארנדט "סוקרטית" . סוקרטס לא נכנס לשוק במטרה למסור אמת מוחלטת או ללמד תוכן כלשהו, אלא כדי לקיים מפגש פתוח עם אנשים שהוא לא הכיר, אך הייתה להם אמת משלהם ( ביוונית : doke moi , "כך נראה לי העולם מהמקום שלי", ולפיכך יהיה זה עולם שונה אצל כל אחד ) . המטרה של סוקרטס הייתה לעזור לאנשים לשפר את דעותיהם באמצעות סילוק דעות קדומות, ולפיכך ארנדט רואה בו הוגה פוליטי אידאלי ‑ כי הוא היה אזרח בין האזרחים . אריסטו הגדיר את האדם כחיה פוליטית ( zoon politikon ) שיש לה יכולת דיבור ( לוגוס ) . ביוונית עתיקה פוליטיקאי מכונה "נואם" ( retor ) . שלא כאפלטון, הבין אריסטו שהאדם משיג שלמות מוסרית רק כחבר בפוליס, כלומר, רק אם הוא שותף למעשה הפוליטי . הרודוטוס ראה ...  אל הספר
רסלינג