שלום מדומיין, שיח מלחמה 211 וה"חיצוני", כל אלה יצרו את דפוס המנהיגות "ביבי – ברק", דפוס המנצח בבחירות ונכשל בכהונה . מה שעומד במרכז דפוס זה הוא חוסר היכולת של שתי המפלגות המיתולוגיות לייצג, לתווך ולפשר אף לא באחד משני סדרי היום, הפוסט – סכסוכי וביחס לפלסטינים, ובוודאי לא ליצור זיקה ביניהם . דפוס המנהיגות "ביבי – ברק" נוצר אחרי רצח רבין בגלל הקושי של שתי המפלגות המיתולוגיות להציע אסטרטגיה המחברת בין השאלות המרכזיות בסדר היום ה"פנים" – ישראלי לבין האסטרטגיה ביחס לפלסטינים, תוך כדי המשך פתיחת המרחבים הפוליטיים בשני המעגלים . המנהיגות הכושלת ביבי – ברק צמחה בנסיבות שדרשו תיאום מורכב בין שני המרחבים הפוליטיים, ה"פנימי" וה"חיצוני", אבל ללא מסגרת מכילה, ללא גבולות, ללא מיסוד של תהליכי קבלת החלטות לגיטימיות, וללא שיתוף פעולה עם המנהיגות הפלסטינית . הדבר זירז את נפילת שני המנהיגים שנבחרו בסערה ונפלו בסערה גדולה עוד יותר . המערכת הפוליטית הישראלית לא הייתה מסוגלת להתמודד עם מורכבות האתגרים ובחרה במנהיגים שלא יכלו להבטיח אלא דריכה במקום עד להתמוטטות הצפויה . לב גרינברג 176 "ישראל בעלייה", "שינוי"...
אל הספר