לב גרינברג 40 להתייחס לאוכלוסייה הגדולה של הערבים בארץ ישראל / פלסטינה . במובן זה, הפוליטיקה טרום 1948 לא הייתה "פוליטיקה דמוקרטית", אלא פוליטיקה של בינוי אומה בנסיבות מורכבות, כאשר עצם הקמת המוסדות הפוליטיים היהודיים סימנה את גבולות הקהילה היהודית, תחמה מי כלול בה ומי לא, וקבעה את אופן 41 כללי המשחק הקצאת המשאבים הציבוריים בין הגופים המשתתפים במוסדות . הדמוקרטיים של בחירות יחסיות — להסתדרות הציונית, ההסתדרות הכללית והוועד הלאומי — סגרו את המרחב הפוליטי לכל מי שלא השתתף בהן . בהיעדר מדינה משלהם נוצרו יחסי תלות בין הקהילה היהודית בארץ לבין המפלגות השולטות במשאבים, שמקורם בגביית מסים בארץ אבל גם בגיוס תרומות של יהודים מחו"ל . למפלגות היה כוח גדול יותר מן הבוחרים, שהיו תלויים בתמיכת המוסדות לסיפוק צורכיהם, חסרי כוח כדי לתבוע פתיחת מרחבים פוליטיים 42 עבורם . תהליך בינוי האומה בקרב היהודים הבורחים מהאנטישמיות במזרח אירופה, התבסס ברמה הסמלית על חידוש השפה העברית, כשפתם המשותפת של כלל היהודים, ובניית תרבות ומערכת חינוך עברית, וברמה הטריטוריאלית על התיישבות נפרדת מן הערבים באזורי הספָר הכפריים...
אל הספר