113 הפואטיקה של יואל הופמן האופק שבגובה העיניים נשתלחו, אל קרום האדמה, שורשים סמויים . ( 60 ) התקרית הזו, שבה אמרה פראו שטיר "וורצל" עשויה להראות חסרת חשיבות לחלוטין, אלא אם כן אנחנו מבינים את המשמעות והחשיבות הסימבולית של המילה . במקום לחפש אחר משמעות לינארית המבוססת על היררכיה של חשיבות נרטיבית האופיינית לפרוזה, ניתן לקרוא את הקטע הזה קריאה מטונימית, כפי שהיינו 81 אולם ראשית נשים לב לכך שהמילה "שורש"קוראים שירה . מבוטאת בגרמנית ולכן יש צורך לתרגמה תחילה לעברית, שפתו של הקורא . מעבר שכזה מעברית לגרמנית וחזרה, מתרחש פעם אחר פעם והופך בעצמו למטונימי לשני הנרטיבים שרק לעיתים רחוקות נפגשים : הנרטיב של הדמויות המספרות את סיפורן בגרמנית, והנרטיב של המספר המתרגם עבורנו את סיפורן לעברית . כך אנו עדים לתלות של הדמויות הזרות במחבר בן הארץ, המתווך בינן ובין הקוראים . הבחירה הספיציפית במילה "שורש" מאירה באופן קומי את הטרגדיה של המהגרים היהודים המרכז – אירופאיים שהגיעו לפלשתינה ומצאו ששורשיהם נותרו באירופה . שפת אמם בארצם החדשה התגלתה כחסרת ערך, אך הם לא יכלו, או לא חפצו, לאמץ את שפת הארץ אליה היג...
אל הספר