110 | אני חושב משמע אני טועה 100 שחקנים שלא אפרט את שמותיהם . ברשותו של אולג 100 כרטיסים אדומים, ו- 100 השחקנים האחרים מחזיקים כל אחד בכרטיס לבן בודד . ספונסר המשחק מציע לאולג 600 שקל עבור כל צמד כרטיסים שיכלול כרטיס לבן וכרטיס אדום . ברור שכדי להשיג את הצמדים הללו יהיה על אולג לנהל משא ומתן עם השחקנים האחרים ולקבל את הכרטיסים הלבנים שברשותם ואשר בלעדיהם אין שום ערך לכרטיסים האדומים שלו . על פני הדברים נראה כי זהו משחק שאמור לזרום על מי מנוחות . אולג יציע לכל שחקן 300 שקל ( מחצית הפרס ) על מנת לקבל את הכרטיס הלבן הנחוץ . העניין הוא ששם המשפחה של אולג, "אוליגרכוב", לא ניתן לו במקרה — האיש מבין שהמסע אל ממלכת האוליגרכים ( לשם הוא רוצה להגיע ביום מן הימים ) לא עובר בדרכים ישרות . אולג נוכח לדעת, שאם יאמץ את החלוקה ההוגנת וההגיונית לכאורה, הוא ירוויח 30,000 שקל ( 100 פעמים 300 ) . אולי זה סכום לא רע, אך כמי שנאמן לשמו שואל את עצמו אולג אם יוכל להשיג תוצאה טובה יותר . מר אוליגרכוב חי לפי הסלוגן "יותר כסף, יותר טוב" . אחרי סיעור מוחות סוער בינו לבין עצמו הוא מגלה את הדרך אל העושר, את הרעיון ...
אל הספר