בעיר ההרגה 103 מרתפי האונס ומאווירת ההרג של קישינוב ולצאת "להרים" עם שמש כדי למצוא שם את "הזהב הטוב והכתם", לשאוב רעננות בוקר ואור שמש אל מלוא נשמתו ולשטוף את הווייתו הלחוצה והנדכאת ב"יקר בוקר אל, בעודו חדש ורטוב" ) טור 5 ( . �גשת האביב מצאה את ביטויה גם "בעיר ההרגה", אם כי בהקשר מטאפיזי שלילי : האל לא רק קרא לאביב ולטבח גם יחד, אלא אף אנס את שליחו להודות בפני עצמו שאור השמש הזוהר וניצת השיטים העומדים בפריחתם ובושמם נעימים לו ומרחיבים את דעתו על אפו ועל חמתו, אף כי הניצה הלבנה הייתה מעורבת בנוצות כִּסתותיהם של ישראל שנפרמו בידי הפורעים, ובושם השיטים — בריח הדם, שהיה בבחינת "קטורת זרה" ) שיש בה משום חילול של עבודת הקודש ; הפולחן הרומנטי של הטבע נהפך כאן לפולחן כוזב וחַטָּא ; עם זאת אופיו הפולחני העקרוני אינו מוכחש ( . האל אומר לשליחו כי חִצָּיו של אור השמש הזוהר "יפלחו את כבדך" כנשק שבידי אויב ) פילוח הכבד קשור כאן אורגנית בהתפתות לקטורת ה"זרה" על פי מיקומו של הביטוי בספר משלי, פרק ז, בתיאור התפתותו של האוויל לאישה הזרה, המוליכה אותו אחריה "כשור לטבח" אל משכבה, גוזלת ממנו את כספו וממיטה על...
אל הספר