96 יום ראשון . נסחבתי עם מזוודה ותרמיל, ובטלדרס . מצאתי רק שמונה אנשים . סנוניות כנראה . לאחר שהתייצבנו שלחו אותנו לסדר קובעי פלדה באפסנאות . רבע שעה של עבודה רצופה, בפיקוח האפסנאי, חייל סדיר, שלא נראה עייף במיוחד, ואחר-כך הפסקה . ב- 5 שיחררו אותנו הביתה, וציוו שנבוא למחרת בבוקר . יום שני . חמישה חיילים נסעו עם משאית לנגב, כדי להעמיס עליה תחמושת . אבל אסרו עליהם לגעת בעבודה, מפני שלפי התקנות מותר, כנראה, להרים מטען כזה רק על-ידי מנוף . אכלנו משהו וחזרנו לבסיס . משם — הביתה . יום שלישי . כבר ברור שנסתובב פה לפחות שבועיים עד התרגיל . אנחנו, אומרים כאן, מהווים את מינהלת התרגיל . ג'וב נאה לחיילי מילואים קרביים . גויסו כמה עשרות, שלפי עדות החיילים הסדירים כאן הם כמחצית המספר שגויס לתרגיל קודם, לאחר שנלמדו הלקחים מגיוס יתר . מאחר שהיינו רגילים לתעסוקה קרבית יותר בעבר, הלכנו להתלונן בלשכת קצין צנחנים ראשי, הממוקמת לא הרחק ממקומנו . אל רפול לא נתנו לנו להגיע . הקצינים בלשכתו אמרו שמצטערים, ככה זה בצבא . באין ברירה אנחנו נאבקים כדי לקבל לפחות שולחן פינג-פונג, שנוכל להעסיק את עצמנו במשהו, וחדר, ...
אל הספר