נירה טסלר 16 "הטבעי", לפי הדגם של ונוס, פלורה, פרוסרפינה ( ביוונית : פרספונה ) ואחרות . מכאן, ניתן להבחין בין שני דפוסים : הדתי — המבוסס על המסורת הנוצרית, והחילוני — המבוסס על המסורת הפגאנית . הראשון רואה בפרח סמל לתכונות נשיות בעלות אופי סטטי ופסיבי, בתולין, טוהר, צניעות, צדקנות, צייתנות, חרישיות, שתקנות וכניעות . לעומת זאת, השני, רואה בפרח ביטוי לתכונות נשיות בעלות אופי דינמי ואקטיבי, פריון, צמיחה, מיניות, חושניות, פיתוי, פתיחות ומעגליות . בהקבלה לחלוקה זו, הפך הפרח הצחור והניצן הסגור בתרבות הנוצרית לסמל בתולין וטוהר, בעוד התרבות החילונית אימצה את הפרח הפתוח, הצבעוני והחשוף כסמל לחושניות ומיניות . על מנת לגשר על הפער בין אופייה הצנוע של מריה לבין הצגתה כדמות יפה ונחשקת גם מבחינה חיצונית, תוך שימור ערכיה הנשיים, השכילו התיאולוגים ומגבשי האסתטיקה הנוצרית לתארה באמצעות מטפורת הוורד, אך בנו סביבה חומת מגן קוצנית ובלתי חדירה . דפוסי החשיבה הסמליים הסותרים, שמקורם בתרבות הקלאסית ובחשיבה הנוצרית, טרדו את מנוחתם של יוצרים חילונים ודתיים כאחד . בחלק זה של הספר תיבחנה המשמעויות שנלוו למוטיב ה...
אל הספר