209 בְּאֵיזֶה אֹפֶן לֹא-בָּרוּר, / וְחוֹשֵׁב עָלַי כְּעַל אֱלֹהִים, / כְּעַל הַשָּׂטָן" . נדמה שסימיק מבקש לומר דבר-מה על אחריות . וזוהי לא תמיד אחריות מופשטת . לסימיק יש דרך להמחיש זוועה קונקרטית, לעורר מחשבה על רוע, טבח, רעב, אי צדק : הוא מפתה בפיוט, ברוך, ואז מטיח את האשמה . דרכו זו ניכרת בשיר כמו "צנע" : "מִקָּצֶה / שֶׁל מַחֲצִית כִּכָּר / לֶחֶם שָׁחֹר, / הִתְקִינוּרֹאשׁשֶׁל יֶלֶד . / / יֶלֶד, אָמְרוּ, / אֵין לָנוּכְּלוּם בִּשְׁבִיל עֵינַיִם, / לֹא נִשְׁאַר כְּלוּם בִּשְׁבִיל אָזְנַיִם / וְאַף . / / רַק סַכִּין / שֶׁיַּחְתֹּךְחָרִיץ / בַּמָּקוֹם שֶׁאָמוּר / לִהְיוֹת פִּיךָ . / / אַתָּה יָכוֹל לְחַיֵּךְ, / אַתָּה יָכוֹל לֶאֱכֹל, / וְאֶת הַפֵּרוּרִים תִּירַק / בְּפָנֵינוּ" . במקום אחר הוא כותב : "אָבִי יִחֵס אַלְמָוֶת לְמֶלְצָרִים" . פיוט או דה-הומניזציה ? בדרכו, סימיק מכריח את קוראיו לחשוב . ואולם יש בשירתו של סימיק משהו חיוני ורך יותר מתכניה הגלויים והנסתרים . הוא גם משורר של התבוננות הגותית, של הומור ביזארי, של קברט ובורלסק . "בַּמַּחֲבַת / עַל הַכִּירַיִם / מָצָאתִי אֶת אֲהוּבָתִ...
אל הספר