169 על אהובתו : בלילה הרדיו מספר על לחימה בצפון ; "אֲנִי מְכַבֶּה מַהֵר, שֶׁלֹּא יִסְתַּנֵּן לַחֲלוֹמֵךְ / כְּשֶׁתִּתְעוֹרְרִי בַּבֹּקֶר אֲסַפֵּר לָךְ / הַלַּיְלָה קָרְאוּ בָּרַדְיוֹשִׁירֵי הַיְיקוּ / עַל פְּרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן" . אלא שההייקו שיניב כותב לחברתו אינו תמים . הסוואה בשיר איננה אפשרית או רצויה באמת : "צְפִירָה בַּצָּפוֹן / עֵץ הַדֻּבְדְּבָן נָבַל / אֶמְצַע הַקַּיִץ" . היחסים בין השפה למציאות מעסיקים את יניב גם בקשר שבין המינים . כאן הוא מרשה לעצמו להיות קצת יותר רגשני, אבל גם כאן לשימוש הנכון בשפה תפקיד מכריע : "בָּרַכֶּבֶת, בַּחוּרָה קוֹלָנִית אוֹמֶרֶת : מִי ש— / אוֹהֵב בַּחַיִּים לֹא יַגִּיד ש— / הִיא לוֹחֶשֶׁת דָּבָר מהש— / נִקְטָע וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁנוֹרָא ש— ( . . . ) מַה שֶּׁנִּקְטָע הָיָה סוֹד קִיּוּמִי ש— / אִי יְדִיעָתוֹיַכְרִיעַאֶת קִיּוּמִי לְבַדִּי—" . אפילו בהקשר הרומנטי, אפוא, יניב מפקפק בכוחה של השירה . "לוּרָצִית שֶׁאֶתֵּן לָךְמַשֶּׁהוּאַחֵר / אֲבָל שִׁיר ? / אֵיךְאֶפְשָׁר לָתֵת לָאֲהוּבָה / דָּבָר שֶׁצּוֹמֵחַמִתּוֹךְמַשֶּׁהוּרָעִיל ? " אם הפקפוק הזה צובע את ש...
אל הספר