פרק שני: "מִטִּיבָם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם כַּשּׁוּרָה" — החרגות והיסטים

55 העשרים שגשג ז'אנר של אנתולוגיות שביקשו להרחיב את השימוש באנטיגונה בהקשרים חדשים ובחנו את מעמדה על פני ציר הזמן באומנויות השונות, בדגש על הדרמה והתיאטרון . 26 המיתוס של אנטיגונה נע לא רק על ציר הזמן ההיסטורי אלא גם ברחבי הגלובוס . נשים יוצאות דופן לתקופתן זכו לכינוי זה : לוחמות גרילה, מדריכות רוחניות, מנהיגות ברגעי משבר ואף סופרות ומשוררות באפריקה, באוסטרליה, באמריקה הלטינית ועוד . למשל, באנתולוגיה שערכה ג'ניפר דופריי, במה שהיא מכנה "טְרַנסלָטיניזציה" של אנטיגונה, התחקו הכותבים אחר הכתיבה הדְרמטוּרגית של אנטיגונה באמריקה הלטינית ובחצי האי האיברי, ועסקו בעיקר בעיבודים ליצירה, לאור התמורות הפוליטיות הדרמטיות שחלו באמריקה הלטינית . 27 מוירה פרדינגר עמדה על נדודי השימוש בדגם של אנטיגונה מיוון לברזיל, לארגנטינה, לגאנה, לניגריה, להודו, לאינדונזיה, למצרים, לאיראן ולאוסטרליה . הנשים שהזכירה פרדינגר במחקרה אתגרו את היגיון המדינה והוגדרו בידי השלטון "הפרעה" לסמכות ולגבולות הפוליטיים . 28 בעבודה אחרת עקבה פרדינגר אחר השימושים באנטיגונה במשטרים רודניים באמריקה הלטינית, ובייחוד בקרב האימהות בארגנ...  אל הספר