127 הדרמה של האחר המיתי - זנות, שתלטנות, סירוס ( איום על "חלילו" של החתן ) . במילים אחרות, במובנים אלה הכלה היא בגדר "אפשרויות" של החתן, שבהיותו ייצוג של המחזאי ( הגבר ) והציר הרטורי של תחושותיו והשקפותיו מציב שאלות הנוגעות למהות האישה כאחר . כך מתקבל הדיאלוג – העימות ( של הכלה, של הצייד ושלנו כקהל ) עם האחר המיתי ( על עמימותו המגדרית ) כ"יחס עם מה שהוא חומק תדיר", שהוא היחס הארוטי האמיתי בעיני לוינס . בעוד שב סיפור גן החיות של אלבי מתממש העימות - והיחס ההומוארוטי – אבהי שהוא מכיל - באופן מוחלט וטרגי על ידי קורבן – הקרבה של צליבה – עקדה, ב הכלה וצייד הפרפרים של אלוני היחס הארוטי אינו שואף אל 273 כדברי לוינס, אלא מימושו וכך גם "אינו מנטרל את האחרוּת", מותיר את הדיאלוג עמה כ"אפשרות [ דו – כיוונית ] של יציאה מגדר העצמי" . מנקודת מבט זו אפשר לראות שהמחזה עוסק, בין השאר, באפשרויותיה הנרחבות של האהבה . האהבה מוצגת מצד אחד בטקסיותה הממסדית – בורגנית, החתונה . הן מצד החתן וכלתו מי והן מצד ניסיון חייו של גץ לא מתקבל כל ערעור ולא מובאת בחשבון כל אפשרות למימוש יחסי גבר – אישה שלא דרך נישואים . או...
אל הספר