10 ישראל המאירי בדרמה העברית, מזווית המאפשרת ללכוד בה את מלאכת הדמיון, המארג הרגשי והחושי החד – פעמי, ובו בזמן את עבודת המחשבה . זהו אם כן הדחף המוביל את הספר הזה . ואולם מובן שלא די היה באותו רצון או דחף בסיסי כדי לייצר התבוננות מאיזו זווית ייחודית . לשם כך נחוץ היה ניתוב, הכוון של המבט המשוטט . את זה סיפק לי המפגש עם הגות האחר, ובפרט עם זו של עמנואל לוינס . ראשיתו של המפגש הממושך בפגישה רגעית שהתרחשה בשעה שתרתי אחר עיקרון מנחה עבור עבודת הדוקטורט שלי ( ואולי לא רק עבורה ) . הפגישה אירעה במרתפי אוניברסיטת חיפה ; באחד המחסנים שבסמוך למגרש החניה התת – קרקעי נהגו לערוך מכירה של ספרים מעודפי ספריית האוניברסיטה . בפתח המחסן פגשתי בציפורה כגן, המרצה הוותיקה, רחבת ומרחיבת האופקים, אוחזת בספר ; לא, לא של עמנואל לוינס עצמו, שאז, בסוף שנות ה – ,90 כמעט לא תורגם ואף לא "יובא" עדיין ארצה, אלא בספרו של זאב לוי, האחר והאחריות , הספר הראשון שנכתב על לוינס בעברית . ציפורה חשבה שעליי לקרוא את הספר הזה . מיהרתי ורכשתי את העותק הנוסף שנותר שם - והתחלתי לקרוא . שם, במרתף המחניק, החל המסע עם ובעקבות האחר ...
אל הספר