90 אריסטו אם כן מאחורי הרבים [ הללו ] מתגלה למעשה דבר אחד . באמרי "אחד" איני מתכוון למקרה שבו השם הוא אחד, אך הוא מציין ריבוי של דברים שאינם משתלבים לכדי אחדות . כך למשל אדם הוא בעת ובעונה אחת "חי", "דו-רגלי" ו"יושב בית", ועל כן מכל המילים הללו עולה אחדות אחת . לעומת זאת מן המילים "לבן", "אדם" או "להתהלך" לא עולה כל אחדות, וכך אפוא אם נייחס משהו לכל אלה במבע אחד, לא ניצור [ לאמיתו של דבר ] מבע-מחייב אחד, אלא [ רק ] צליל אחד וריבוי של מבעים-מחייבים . וכיוצא בזה גם אם נייחס את כל אלה לנושא אחד, גם אז נפיק ריבוי [ של מבעים ] . וכך אפוא, אם המענה שמבקשת שאלה דיאלקטית הוא או העלאה של הנחה ] protasis [ או בחירה באחד מתוך צמד-מבעים-מנוגדים ] antiphasis [ ( מפני שהנחה משמעה אחד משני חלקיו של צמד- הניגודים ) , כי אז מענה הכולל את כל אלה [ המונחים שהוזכרו למעלה ] אינו יכול להיות מענה אחד, שהרי גם השאלה [ אם היא כוללת את כל אלה ] לא תהיה אחת, גם לא אם היא אמיתית . דברים אלה נדונו בספר 24 יחד עם זאת ברור שהשאלה "מה זה" 25 ה טופיקה שלי . 20 91 על הפירוש [ כשלעצמה ] אינה שאלה דיאלקטית, שהרי השאלה צר...
אל הספר