84 אריסטו כי בכולן יש משמעות נלווית של זמן . כך אפוא הצורה הראשונה של מבע-מחייב ושולל היא : אדם היה - אדם לא היה ; אחריה : לא-אדם היה - לא-אדם לא היה ; ושוב : כל אדם היה - כל אדם לא היה ; כל לא-אדם היה - כל לא-אדם לא היה . 17 והוא הדין גם ביחס לשאר הזמנים [ הווה ועתיד ] . כאשר המילה "היה" [ או "הנו" או "יהיה" ] מצטרפת כמונח שלישי לשני חלקי הטענה, כי אז אפשר להעמיד את צמד הניגודים בשני אופנים . ניטול לדוגמה את הצירוף "אדם היה צודק" : המילה "היה" היא מונח שלישי באותו מבע-מחייב, בין שתחשב 18 ועל כן ניתן לבנות מן המרכיבים כשם או כנשוא . הללו ארבעה מבעים . שניים מהם, אחד מחייב ואחד שולל על פי הסדר, תואמים למצב ההיעדר, ושניים מהם לא . כוונתי לכך ששניים מחייבים את תכונת 20 15 85 על הפירוש הצדק או אי-הצדק, והאחרות שוללות אותה, ויוצא אפוא שיש ארבע . נוכל לראות זאת באמצעות הכתוב להלן : האדם היה צודק, שלילתו : האדם לא היה צודק ; האדם היה בלתי-צודק, ושלילתו : האדם לא היה בלתי-צודק . המונחים "היה" ו"לא היה" מקושרים כאן אל המונחים "צודק" ו"בלתי-צודק" . הדברים סדורים 19 הטענה באותו אופן שתואר גם בספר...
אל הספר