218 חלק שני 62 הגוססים מודעים להיותם מנודים, מכיוון שאליו היא מתכחשת . 63 שכמו הזקנים, הם מגלמים את החיץ בין החיים לבין "אין חיים" . הם משמשים תזכורת לסופיות החיים בחברה הסוגדת לנצחיות, 64 האופן שבו והדרתם מעניקה אשליה של הרחקת המוות מהעצמי . הם מתארים את יחסה של החברה לזקנה ואת המוסדות שהיא מציעה לזקניה, מבטא את הזדהותם עם מצבם הפיזי והחברתי של הזקנים ואת חששם הסופניים מפני אובדן העצמי ו"זריקתם" למוסדות מנוכרים אלה בסמיכות למותם, כמו הזקנים ה"מתים" : "אני רוצה למות בכבוד . זהו . לא לזרוק אותי לאיזה מקום" ; "כבוד מבחינתי, אם נניח המצב מידרדר, שלא יזרקו אותי לאיזה מוסד סיעודי או משהו כזה . זה מה שאני רוצה" ; "אני אומרת שהסוף יותר חשוב מההתחלה . כי הסוף של בן אדם מאוד חשוב, שלא ירגיש שהוא זרוק . " הכנסתו של אדם למוסד פירושה הרחקתו לטריטוריה שיש בה מן הלא ידוע, ועל כן יש בכך משום הפיכתו ל"אחר", ל"לא קיים" . 65 בשליחתם אל המוסדות רואים החולים מעשה של הונאה אשר הם קורבנותיה, באופן הדומה לשליחתם של הזקנים אל המוסדות . "מכירתם" של בתי אבות נעשית לעתים בדרך מניפולטיבית על ידי 66 סוכני החברה, ה...
אל הספר