176 פרק חמישי * * * מתוך הכרה ברורה שהאל הכול-יכול יצר את הרוח חופשית ; שכל הניסיונות להשפיע עליה בעונשים חומריים או בהכבָּדות או בפסילת זכויות אזרחיות רק נוטים להוליד הֵרגלים של צביעות ורשעות, וסוטים מהתוכנית של המחולל הקדוש של דתנו, שבהיותו גם אדון הגוף וגם אדון הרוח בחר למרות הכול להפיצה בלי אמצעי אכיפה לא על הרוח ולא על הגוף, כפי שהיה בכוחו הכול-יכול לעשות ; שהיומרה של מחוקקים ושליטים, חילוניים וכנסייתיים כאחד — אנשים מועדים לטעות ונטולי השראה דתית שלקחו לידיהם את השליטה על אמונתם של אחרים, קבעו שהשקפותיהם ודרכי החשיבה שלהם הן לבדן אמיתיות ונקיות מטעות, ובתור שכאלה ניסו לכפות אותן על אחרים — שיומרה חסרת יראָה זו ייסדה ופירנסה דתות שקר ברובו הגדול של העולם ובכל הזמנים ; שלאלץ אדם לתרום מכספו להפצת דעות שאינו מאמין בהן — זה חטא וזו עריצות ; שאפילו להכריח אותו לתמוך במורה דת פלוני המשתייך לאותו זרם דתי עצמו — פירושו לשלול ממנו את החירות המנחמת להעניק את תרומותיו לכומר המסוים שמוסריותו מהווה לו דוגמה ואשר סמכותו, כך הוא חש, משכנעת אותו יותר מכול לבחור בדרך הישר, וגם מונעת מן הכמורה אות...
אל הספר