167 אני גר עם קבוצת בחורים צעירים, לא מסוג שלנו, אבל בחורי חמד ונעים לי גם אתם . בסביבה כמה פלוגות יהודיות ( טרקטוריסטים, סולל-בונה, בחורות, קבוצת מלחים בעיר סואץ, כמה עשרות משירות התעופה ) . אם נישאר פה זמן יותר ארוך תיווצר אולי איזו רפובליקה קטנה ויחסים . אתמול בפלוגת 71 הרגשתי את עצמי במיוחד טוב, המון מכרים וכולם כמעט מ"אותם פולקה הזמנים", מגדוד העבודה ומחנות אחרים של חיי בארץ . אבות לבנים בוגרים וגם נשואים והבנים שלהם והבנות גם כן "אי שם" מגויסים בצבא, בפלמ"ח או החליפו את האבות במשק וכו' . הן אומרים שאדם עושה רק פעם אחת בחייו מהפכה והנה לא כן : אולי דווקא לאלה שעשו יותר נקל לחזור על מעשי-נעורים . . . מאמצינו מפוזרים ולא מספיקים ומי יודע אם בהתנדבותנו נביא מעט ממה שאנו מבקשים : הצלה ותקווה ? אולי זאת דרך וחייב אדם — עם כל הספקות והאכזבות, לנסות ולהאמין . מה יותר חשוב מזה יכול אדם לעשות כיום ? בבית יש חברים שחושבים שאולי יכולתי לעשות עכשיו במה שהוא יותר חשוב ( ועבודתי באמת אינה כל כך חשובה ) ויש כאלה שגם 72 ולי לא כן . כועסים בתוכם פנימה בעיקר על שעזבתי את עבודתי בצמח . נראה . ומה דע...
אל הספר