דיאלוג מגדרי בשיחם של איטה ומוטקה

34 ואופטימי, אידיאליסט ורציונלי כששיחו רהוט ולשונו גבוהה . האישה שמאחורי המכתבים חיה את יום הקטנות האפור ואת המציאות המאכזבת . היא ניצבת על משמרת הבית והמשפחה בתנאי רווחה ירודים . היא מתמודדת עם מערכת חברתית תובענית ולוחצת, עם סביבה אנושית, שלהרגשתה — אטומה וחסרת רגישות למצוקותיה . היא איננה סלחנית ואיננה מתפשרת . היא כועסת ונוטרת . על המכות שניחתות עליה היא משיבה במרירות, בהתחשבנות ובהסרה בוטה של כל מסכה צדקנית . לשונה פשוטה אך זועקת . היא מדברת מנהמת לבה . כאמור, הנושא המגדרי עולה, קודם לכול, בהקשר המשפחתי ובמערכת הזוגית, אך יש בו כדי להעיד על מציאות מגדרית בחברה חלוצית . ולדוגמה : בעוד שמוטקה נמצא בקורס מפקדים, אפוף סודיות, של "ההגנה", יושבת איטה ליד מיטת חוליה של בתה התינוקת בבתי חולים בחיפה ובעפולה . הדיאלוג המתנהל ביניהם, בכתב, ממחיש מתח מגדרי שבסיסו בתפיסות מגדריות סטריאוטיפיות והתקוממות שכנגד . מוטקה : "לו הייתי יודע שאת מתייחסת ביותר הבנה לדברים שאני חי בהם הייתי גם בשטח זה משתדל להסביר לך את קשרי הנפשיים הייעודיים עם העבודה הזו שבה גם מתגלם אחד הסימנים העיקריים של התחדשותנו ה...  אל הספר