358 ח ל ק ש נ י לערכּו של היחיד . ולהפך - אדישות, מרד או גלוּת פורמים את רקמת הקיום מעניקת החיים . מנקודת הראות של היחידה החברתית, היחיד שניתַק ממנה הוא לא – כלום פסולת ותו לא . הגבר או האישה היכולים לטעון במלוא הכנות שחיוּ את תפקידם ויהא זה תפקיד של כוהן, של זונה, של מלכה או של עבד - הִנָּם משהו, במלוא - מובנה של המילה ל ה י ו ת . - טקסי חניכה ומינוי, אם כן, מלמדים את הלקח שהיחיד והקבוצה הם במהותם אחד ; חגיגות עונתיות פותחות אופק רחב יותר . כשם שהיחיד הוא איבר מאיברי החברה, כך השבט או העיר - וכך גם האנושות כולה - הם רק שלב בחיי האורגניזם העצום שהוא היקום . נהוג לתאר את החגיגות העונתיות של שבטים “ילידיים“ כניסיונות לשלוט בטבע . זהו ייצוג כוזב . אמנם בכל מעשי האדם יש לא מעט מן הרצון לשלוט, ובפרט בטקסי כישוף האמורים להביא ענני גשם, לרפא מחלות או לעצור שיטפונות ; אף על פי כן, המניע העיקרי בכל טקס – דת אמיתי ( בניגוד לטקסי מאגיה שחורה ) הוא לבטא כניעה בפני פעולותיו הבלתי – נמנעות של הגורל - ומניע זה בולט במיוחד בחגיגות עונתיות . עד היום טרם תועד אף טקס שבטי אחד שמטרתו למנוע מן החורף להגיע ...
אל הספר