גירושין וחסד 141 הכתובה היא אותה איגרת שבה מפורטות התחייבויות הבעל לאשתו, כולל הסכום לתשלום בעת הגירושין . הסכום המינימלי שקבעו חז״ל היה מאתיים זוז ( אלה דינרי הכסף שבאותה תקופה היו אמורים לספק צורכי מזון וביגוד לשנה . ראו תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ״ב, ע״ב ) . סכום זה היה המינימום שנרשם בכתובה, וייתכן מאוד שר׳ יוסי הגלילי הוסיף עוד . ברור שלא היה ביכולתו לשלם את הסכום הזה . ר׳ אלעזר בן עזריה, חברו של ר׳ יוסי, הציע שהוא ייתן את הסכום הנדרש וישלם עבורו את הכתובה כדי שיוכל להשתחרר מהאישה הרעה הזו . ר׳ יוסי הגלילי הסכים להצעה, ואכן הזוג התגרש . לאחר מכן הלכה גרושתו של ר׳ יוסי ונישאה לאדם שהיה שומר העיר . לאחר זמן מסוים ירד השומר מנכסיו, התרושש וגם התעוור . אכן, גורל אכזר . במצב הקשה הזה היו בני הזוג סובבים בשכונות העיר כדי לקבץ נדבות למחייתם . התלמוד מספר כי פעם אחת סבבו בני הזוג בכל השכונות ולא עלה בידם לקבל נדבה מאף אחד . בהיותם בשוק שאל האיש העיוור את אשתו אם יש עוד רחוב או שכונה שלא היו בה, ואפשר יהיה ללכת לשם לבקש נדבות . האישה סיפרה לו שיש שכונה שלא עברו בה, והיא השכונה שבה גר בעל...
אל הספר