“אוכלים“ 151 האינדיבידואליות של כל אחד מהפרטים, ולפיכך מובילה בהכרח לסיום טרגי . אחאב ואיזבל, כפי שעוצבו בידי אחיו של אהרן, יעקב שבתאי, 15 ב“אוכלים“, הם דוגמה מופתית לקיומה של אינטימיות ממין זה . ברלין מציינת את הניגוד החריף בין הדמויות ( ובינן לבין עצמן בשלבים שונים של סיפור המעשה ) כטכניקה מרכזית של הסיפור המקראי . לדבריה, “ תפיסתנו והערכותינו את הגיבורים המקראיים מקורן בניגוד שביניהם . . . דמות שעומדת בצל גורמת לדמות העומדת באור הזרקורים לבלוט עוד יותר, באמצעות הנגדה זו ביניהן “ ( 136 : 1983 Berlin, התרגום שלי — ר . ה . ) . העיצוב ההדדי והמתמיד של הדמויות, שמתקיים כבר בפרוזה המקראית ( בשעה שהאישה “מביימת“ את בעלה, ובהמשך גם את המשפט ואת המציאות כולה בעבורו, והוא מצדו מניח לה “יד חופשית“ בכדי לפעול ) , מועצם עוד יותר בידי המחזאי, איש הדרמה . לנגד עינינו, יהפוך אחאב, מתמונה לתמונה, ליותר ויותר “אחאבי“, בעוד איזבל נהיית יותר ויותר “איזבלית“ . הסינכרון בהתפתחותם של השניים מושלם . “ הנבזות שלך תביא עלינו אסון “, מטיח אחאב באיזבל בתמונת הפתיחה, “ הרכרוכיות שלך תביא עלינו אסון “ ( עמ‘ 83 )...
אל הספר