257 הדור האבוד של האספרגר להפליא ניתן למצוא בספריהן של ויליאמס ושל גרלנד, שאף הן עבדו כמורות מוצלחות מאוד לפני שקיבלו אבחנה של אספרגר ; ויליאמס מתארת : "ידעתי אינטואיטיבית כל מה שקורה ברחבי הכיתה ואפילו מאחוריי . בהתאם לצורך נקבתי בשמם של הילדים שהיו מחוץ לשדה הראייה שלי ונתתי להם הוראות מילוליות . הרוגע שלי וההפרדה שלי מהם אפשרו לי להיות לגמרי קרובה ונוכחת . הרגשתי שאני לא מלמדת אלא מביימת ומנצחת על תזמורת, ושאני לומדת יחד עם הילדים" ( ויליאמס 1992 : 194 ) . גרלנד ( - 212 : 1996 Gerland 214 ) מתארת באופן דומה כיצד הצליחה בעבודתה עם ילדים בזכות היותה קונקרטית, ברורה, רגועה וסבלנית, לא נוטה לכעוס ובאופן כללי לא נותנת לרגשות "להפריע לה", יציבה ומציבה גבולות . גם היא מתארת כיצד הצליחה לקלוט מה קורה עם כל אחד מהילדים בו-זמנית, כי תודעתה עבדה בערוצים רבים במקביל, וכן כיצד היתה לה סבלנות רבה לטפל בילדים שנחשבו "קשים", כי הצליחה להבין באופן אינטואיטיבי למה הם זקוקים . לדוגמה, היא מתארת כיצד חזרה עם אחת התלמידות פעמים אין-ספור על הגיית מילה מסוימת, בסבלנות רבה, כי הבינה אינטואיטיבית שהיא נזקקה...
אל הספר