41 א ג ד ה ל מ ע ש ה "וחנה היא מדברת על לבה" — מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו . "רק שפתיה נעות" — מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו . "וקולה לא ישמע" — מכאן, שאסור להגביה קולו בתפלתו . "ויחשבה עלי לשכרה" — מכאן, ששיכור אסור להתפלל . דרשת רב המנונא עוסקת בהלכות הנלמדות מדרך התפילה של חנה . בתחילת הסוגיה, הגמרא דחתה את האפשרות ללמוד מחנה את חובת "כובד הראש", כי הייתה "מרת נפש", אבל שיטת רב המנונא המובאת כעת, מניחה שאפשר וצריך ללמוד סדרי תפילה מחנה . הוא אינו חולק בהכרח על האמור לעיל, אלא מבחין בין סדרי תפילתה המתאימים לכלל, לבין מצב של "מרת נפש", שיכול להתפרש כמצב נפשי ייחודי של חנה . העמדה ההלכתית המעשית, הננקטת כאן, תוחמת את הגבולות של התפעלות הנפש . אם חנה שהייתה מרת נפש והרבתה להתפלל מתוך מצוקתה, הגבילה עצמה לתפילה מאופקת ומוקפדת, שאר מתפללים, על אחת כמה וכמה . מעבר לדרשתו של רב המנונא, ממשיכה הגמרא ומביאה דרשות אמוראים על סדר הפסוקים בפרשת חנה . לא ברור אם מלאכת השיבוץ של מאמרי האמוראים השונים על סדר הפסוקים נעשתה כאן על-ידי עורך סוגיית הבבלי, או שהוא השתמש במדרש ערוך . בכל אופן, גם כאשר עורכי...
אל הספר