אילנה רוזן [ 166 ] היקסמות מחפצים, ממזכרות, ממאכלים או ממתכונים המייצגים הן את עברה ההונגרי של המשפחה הן את זהותה כמשפחה ישראלית ממוצא הונגרי ; וכן תופעות לשוניות וענייני תרגום אשר ייחודיים ליוצאי הונגריה ולצאצאיהם בישראל . בעקבות עבודתי על יצירות הפרוזה, וכהמשך לאותה עבודה, המאמר הנוכחי עוסק ביצירתם ובעולמם של חמישה משוררים ומשוררות בני דור-וחצי ודור שני ליוצאי הונגריה בישראל : אלי נצר, איתמר יעוז-קסט, אגי משעול, מרים נייגר-פליישמן ודורית ויסמן . מאמר זה יתמקד בביטויים שהמשוררים הללו נותנים לאירועים הרי-גורל שעברו יהודי הונגריה – וביניהם הורי המשוררים, ולעיתים אף הם עצמם – באמצע המאה העשרים : רדיפה, הגירה והסתגלות לחיים בישראל . יש להבהיר כי מאמר זה לא יעסוק בשירה על חוויות השואה בגוף ראשון, כגון כליאה במחנות למיניהם, ובכלל זה תיאורים של חוויות ומראות מאותם מקומות וכן עדויות על קורותיהם של בני משפחה, שכן שירה מסוג זה, דוגמת שירתו של יעקב ברזילי, שייכת לגוף העצום של עדויות שואה בפרוזה ובשירה, בספרות היפה ובספרות העדוּת למיניה, שהוא גוף הראוי לבחינה משלו . יצירות השירה שיידונו כאן נוגעו...
אל הספר