עיונים בהגותו של ר׳ שאול סיררו 66 פרנסתו ומחיית אנשי ביתו [ . . . ] כי בעוונות נחלת אבותיו שהיו קרקעותיו, בזמן הזה זמן הרעב שנת ע״ד לפ״ק ( 6 ) , נתצו ונהרסו, והניח הכל והלך לבקש טרף 5 לביתו . במקרים בודדים, ציין סיררו את הקשר האישי שלו עם הנפטר, את הצער שגרמה לו מיתתו, וכתוצאה מכך אף את הקושי הנפשי לשאת דברים מחד גיסא ואת מחויבותו הכפולה להספיד את הנפטר מאידך גיסא . לכן נמצא נימת התנצלות בדבריו על שאין הספדו ערוך כדבעי ; התנצלויות מעין אלו, כאמור, היו רווחות ביותר בסוגת הדרשה . כך למשל פתח סיררו את הספדו על אחד מתלמידיו : אמרתי כי גודל היגון שהגיע לי מזה, נסתתמו ממני דרכי העיון, כי מן הידוע כי ד״ת צריכים שמחה . אבל ההכרח הכריחני, כי חיוב האדם בכבוד תלמידו, וכ״ש היות תלמיד זה בנו של החכם שלמדתי אני תורה ממנו . ולי נאה לדרוש עליו, 6 שאני יודע מעשיו הטובים . מות אמו הביאו לשברון לב של ממש, אולם לא היה בזאת כדי לפוטרו מחובתו להספידה כיאות : כתבו החוקרים שהפעולה לשתהיה שלמה, צריכה ב׳ תנאים, הא׳ תשוקת הפועל, [ . . . ] ואלו הב׳ תנאים חסרו ממני, אם הא׳ שהוא החפץ הב׳ התנאי לפעול אותה והתשוקה, מ...
אל הספר