פרק רביעי

עדיות 191 בחצר . הלול בתקופת המשנה והתלמוד היה בעיקרו משק עזר – ב י צה ש נ ו ל דה בי ו ם ט ו ב ב י ת ש מ י א ו מ רי ם תי אכ ל 274 . הסתובבו תרנגולות מעטות שנועדו לשחיטה או להטלת ביצים ויש , בספרות ההלכה מחלוקת זו היא אב לדיונים הלכתיים – ו ב ית ה ל ל א ומ ר י ם ל א ת י א כ ל לפי . בסיכום קצרן נסתפק כא . בפירוש לביצה נגענו בנושא זה . לה מקום חשוב בפסיקה לכל הדעות מותר ביום טוב לשחוט את . הירושלמי המחלוקת היא סביב שאלת ההכנה , ת מצויה ביצה שטרם בקעההיא נחשבת מוכנה ליום טוב ; אם בתוך התרנגולן שכ, התרנגולת בית שמאי רואים . המחלוקת היא בהערכת הביצה שבקעה . מותר לכל הדעות לאכלה אגב אִמה בית . ן"היא בבחינת דבר חדש ונחשבת ל"מוכן איןועל כ, בה המשך של הביצה במעי התרנגולת שבקעה לדידם הביצה . מבחינים בהבחנות ביניים וראייתם מורכבת ( מתוחכמת ) , כדרכם, הלל . ס ע"א ) שם , ירו'קודם הייתה חלק מהתרנגולת ועתה היא מאכל עצמאי ( ןשכ, היא מוצר חדש . והכול יודעים על כך, גם שהביצה נחשבת מוכנה משום שדרכה לבקוען ייתכ . אך המשנה מדברת על מקרה מיוחד 275 ,לפי הסברי הבבלי ביצה שנולדה בסתם יום טוב תיאכל , בספרות פרשנ...  אל הספר