פרק שמיני | מה למדנו ממאה וחמישים שנות תרגום מערבית ? 150 ההתמערבות של הספרות היפה הערבית פגעה קשה בסגנון הלשון . במקום עומס המליצה וגיבוב צחצוחי-לשון, לקתה בשדפון וחיוורון ופג טעמה וגמר ריחה מחמת אי-הקפדה על רוח הלשון, פעמים עד כדי זלזול והכנסת זמורות סגנוניות זרות 1 משתי לשונות המערב הרווחות בחוג המשכילים במזרח הערבי . את העמדה הזאת יישם קפליוק בתרגומים של גדולי הסופרים הערבים : תאופיק אלחכים, נגיב מחפוז וטהא חוסין ( במקור : טה חסיין ) . בתרגום "הגנב והכלבים" של חתן פרס נובל נגיב מחפוז הוא הפקיע את הסיפור מידי המספר סעיד, והפקיד אותו בידי מספר יודע כול . הוא מצהיר על המניפולציה של המתרגם : הקורא הרגיל אצל ספרות מערבית מסוג של זרם התודעה יכול אולי למצוא ב"הגנב והכלבים" ליקויים פה ושם כמו חוסר עקביות בסגנון ההפנמה, אריכות וכדומה [ . . . ] המתרגם מוצא לחובה לציין כי הרשה לעצמו במקומות מסוימים להשמיט ( כמו סופו של פרק י"ב ) או לקצר מה שנראה כמיותר או מפריע לשטף הסיפור . משום כך לא תמיד הקפיד לתרגם כצורתם אותם קטעי המונולוגים הלקויים פה ושם 2 בדברנות יתירה ושינה את המבנה שלהם . קפליוק הגד...
אל הספר