123123 תאטרון ישראלי לדבר בשפה שלך ? " . לעומת זאת, "אפילו כשאני מדברת בערבית, המון אני משתמשת בעברית . . . כאילו אני מקרבת את השפה אלי, אתה מבין ? " . סלים דאו חושש מאוד מפני כיבוש לשוני ומנסח את דבריו המסיימים את הספר במילים : "לפחות השפה, זה אף אחד לא ייקח לי . שפה מי ייקח לי ? זה כמו מחשבות שלך, אף אחד לא ייקח לך . אז לפחות אני אדבר בערבית" . המוטו של מכרם חורי הוא "אני רוצה להיות חופשי, להיות האדון של עצמי, ואומרים לי : אתה בחיים לא תוכל להיות משהו אחר" . צורת המחשבה של חורי היא ישראלית, לדבריו . הוא נשמע כאחד מגדולי אוהדיו של הדו – קיום, וכדוגמה מביא את רחוב עבאס בחיפה . כאדם, כאמן, חורי אומר שהוא מרחף . כשחקן אין לו דרך קיום אחרת בין הצד הישראלי לצד הפלסטיני – ערבי . כמו חורי גם סלווה נקארה – חדאד "יושבת באמצע, איפשהו תלויה בחבל" . כאישה, ייתכן שנוספו לה עוד צרות, מכיוון שהיא חוצה את הנורמות של חברת המוצא שלה . סלווה שיחקה את דמותה של אם שכולה ישראלית, בפעם הראשונה ש"שיחקתי תפקיד של יהודיה ממש, ישראלית" . בדברי השחקנים האלה יש שמץ תקווה . בתקופה שקיצונים משני הצדדים מנסים לטרפד ...
אל הספר