48 שמעון לוי על ( הבנת ) הבדיון . סביב התאטרון העיר מוחשית, מתמידה ואמיתית במובן הפיזי . קהל עירוני בדרך כלל בא לתאטרון מהעיר וחוזר אליה . במרכז העיר שבו מרוכזים תאטרונים, ההצגה מחקה, מזככת ומדגישה מציאויות רגשיות, חברתיות, אישיות, פוליטיות, אידיאולוגיות ורוחניות . לעתים יוצר התאטרון מציאויות לא פיזיות שהן "ראליות" יותר מהפיזיות, ולעתים גם נעימות יותר . עיר ותאטרון קשורים בקשר משפחתי גם כאשר, כמו זוג נשוי ותיק, הם אינם מודים זה בקיומה של זו . התאטרון מצוי ברחמה של העיר . הוא חודר וחדור בה, ולפחות כהשעיה מרצון של חוסר הבררה הבדיוני, התאטרון גם מכיל את העיר . הוא מגרה אותה ומצליח לפעמים גם להפרותה . העיר מספקת לתאטרון מקום, עלילה וזמן . היא אופפת ומזינה אותו כרחם העוטף את התאטרון בשליה ומזינו בכספים, ביחסי ציבור, פרסים מקומיים, עיתונות עירונית, מסיבות משותפות, רכילויות לרוב ופולקלור מקומי באכסדרה ובבתי הקפה הסמוכים לאולם . גם נפש העיר, קצב החיים בה, עצבנותה והסלנג שלה נשמעים בתאטרון ; ולעתים שמץ גם מעיצוביה החזותיים ומסורתה שורה בו . רוח כל עיר בארץ ובעולם אופפת את התאטרון כהילה חוץ – בי...
אל הספר