מ ש נ ה ד - ה מסכת קידושין 231 ימלא את נדרו, ובכלל דומה שהסתייגו מנתיב זה של חסידות, כפי שראינו במבוא לנדרים . משנתנו דנה במי שנמצאו בה נדרים ובמי שנמצאו בה מומים, והרצף הספרותי מעניק לקורא את ההרגשה שנדר הוא בבחינת מום . הבעל צריך ואמור להירתע ממנו . תופעה זו של נשים נדרניות הייתה רווחת ביותר . הספרות העוסקת בחברות דתיות מכירה היטב תופעה זו של צדקותן של נשים, ואחת הדרכים לבטא צדקות זו הייתה על ידי נדירת נדרים . נשים הודרו מחיי הדת הציבוריים, מחלק מהמצוות ואף מלימוד תורה . כך נותר להן נתיב הנדרים כנתיב כמעט יחיד להצטיינות דתית . גם בכך נעסוק בהרחבה במבוא למסכת נדרים . משנתנו משקפת התנגדות לנדרים, אלו נתפסים כמעט כמום ומקבילים להוצאת שם רע . כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה – אם לא היה תנאי מפורש שאין על האישה נדרים אין הבעל רשאי לטעון לא לכך התכוונתי, על כן הוא יכול לגרשה, אך המיקח אינו בטל וממילא הוא חייב בגט לכל דבר, אך פטור מהכתובה . הסברנו את המשנה כפשוטה על מנת שייווצר הבדל הלכתי בין הרישא לסיפא . כך גם מסכם בפשטות בעל מדרש שכל טוב : המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ...
אל הספר