מ ש נ ה א מסכת גיטין 333 התורה הכלליים, ופיתוחו בדיוני חכמים . הדרשות למקרא אינן יותר 16 מאסמכתא בלבד, ולא הן יצרו את ההלכה . בתלמוד הבבלי משמש המונח "סמכו" כמקור הלכתי גם להלכות עירוב ( ביצה טו ע"ב ) , ושוב אין בדברים כל הסתייגות מצורת הלימוד, ואין ביטוי לכך שזה לימוד רחוק . אמנם יכול הטוען לטעון שהדרשה עצמה רחוקה, ברם אין להקשות על המדרש, והרבה מן הדרשות ההלכתיות האחרות אינן קרובות יותר לפשט הכתוב . הוא הדין בהלכות עירוב תחומים ( תנחומא בובר, במדבר ט ה ע"א ) . הוא הדין לנטילת ידיים המוצגת עם פסוק בלשון "מכאן סמכו" ( ספרא, מצורע פרשת זבים, פרק ד ה"ו, מהד' ווייס עז ע"א ; בבלי חולין קו ע"א ) . גם לכתובה פסוק שממנו "סמכו חכמים" את נוהג הכתובה ( בבלי כתובות י ע"א ) , זאת אף על פי שמקורות אחרים מתארים את הנוהג כתקנה "דברי 17 סופרים" . גם כאן אי אפשר לקבוע שהדרשה איננה דרשה רגילה . מקורות שונים אלו גרמו למחלוקת המפרשים בשאלה אם כתובה היא מדאורייתא או מדרבנן, ואנו כאמור רואים את הדברים אחרת . מכל מקום, מבחינה היסטורית ברור שזו תקנה או נוהג שהונהג באמצע ימי בית שני, בהשראת השטרות במצרים, והתו...
אל הספר