ג ר י ט 48 כישרון טבעי, ואילו הילארי חייבת להתאמץ כדי להגיע למטרותיה . זה אמנם לא נאמר במפורש, אבל המסר הוא שהילארי לעולם לא תוכל להשתוות לגמרי לביל . תפסתי אפילו את עצמי עושה את אותו הדבר . כאשר מישהו מרשים אותי במיוחד, תגובתי האוטומטית עשויה להיות שאומר לעצמי, “איזה גאון ! “ אף על פי שעלי לדעת שזה לא בהכרח נכון . אני יודעת זאת, כמובן . אבל מה בדיוק קורה פה ? מדוע ההטיה הבלתי מודעת לצד של הכישרון אינה נעלמת ? לפני כמה שנים קראתי מחקר על משתתפי תחרויות שחייה שכותרתו 1 כותרת המאמר סיכמה את מסקנתו “השגרתיות האפרורית של ההצטיינות“ . המרכזית : שההישגים האנושיים המרשימים ביותר הם בעצם סך של אינספור מרכיבים שכל אחד מהם רגיל לחלוטין . דן צ‘מבליס, הסוציולוג שערך את המחקר, ציין ש“ביצועים מעולים הם בעצם 2 שכל אחת מהן נלמדה או התגלתהצירוף של עשרות מיומנויות או פעילויות קטנות, במקרה, ואשר הודות לשקדנות הפכו להרגלים וצורפו לכדי דבר שלם ומלוכד . אין דבר יוצא מגדר הרגיל או על-אנושי באף אחד מן המעשים האלה . רק העובדה שהם נעשים בעקביות ובדרך הנכונה, ושביחד, התוצאה היא ביצועים מעולים“ . אבל דברים שגרתיי...
אל הספר