437 סטניסלבסקי ס . ק . ות"אני מחבב את הֶעָזָתְךָ," העיר ארקדי ניקולאיביץ' והרשה לפאשה לעש את הניסוי . עלה שוסטוב אל הבמה בריצה, משך את מפת השולחן בעודה פולטת שנזדמן לידו והחלמתוכה אבק בשפע, עטף בה את גזיר העץ הראשון-החביב לנענע את התינוק המדומיין . "מדוע אתה מחזיק אותו על זרועותיך הַּרְחֵק מגופך ולא מאמץ אותו אל לבך ? " שאל ארקדי ניקולאיביץ' . "כדי שלא אמעך את המפה . ונוסף על כך, היא מאובקת מאוד . " "אֲהָהּ ! " קרא טורצוב . "התמימות שלך מחושבת מאוד . אינך 'שוטה' כדי להיות תם כילד בשעת היצירה . "מספיק "שוטה ? " תמהנו כולנו . "האומנם חייב השחקן להיות טיפש ? " הם טיפשים – "כן, אם אתם סבורים שהילד או איוון השוטה מהאגדות , בשל תמימותם, תומם וַּאֲצִילוּת נפשם . היכולת להיות שוטה אציל נפש, תם קריב את עצמו, כפי שאנחנוחכם ושונא בצע כל כך, עז נפש ומוכן כל כך לה היא סגולה רבת-ערך . הוא לא קיבל את כינויו – מכירים את איוון מהאגדות מפני שאין לו שכל, אלא מפני שהוא תמים . אם לא בחיים, אזי על הבמה . בשביל השחקן זוהי – הֱיֵה גם אתה כמוהו האל,תכונת הפז . הרי לא בִכְדִי אמר פושקין עצמו : 'חייבת השירה, יסל...
אל הספר