פ"ו מ"א – אהלות 208 300 במגילת המקדש , בקטע המרכז את הלכות טומאת אוהל, מדובר רק על בית, וההנחה המקובלת רק בניין הרי שמיעטו מכלל זה כל דבר מיטלטל . איננו עוסקים בהלכהבמחקר היא שאם הם הזכירו הכיתתית, ונסתפק כאן בטענה שניתן לקרוא גם את מגילת המקדש לתומנו ומה שלא נאמר שם איננו נדון, ואין לדעת מה סברו בני כתות מדבר יהודה בנושא . ברם מסקנה כזאת מבוססת על ההנחה שהוא בידינו, משקף את כל הלכות הכת, והוא פולמוסי, לכן היעדרשניסוח ההלכה הכיתתית, כפי ההרחבה מלמד על התנגדות לה . ברם כל שלפנינו הוא קטע מספרי ההלכה של הכת, ואיננו יודעים באהלטמיןיהמכלאם בקטע אחר לא היה בהם דיון על אוהל נייד . כך, למשל, בפרק ג מ"א שנינו " לכאורה המשנה קובעת שרק בית ממש ניטמא ומטמא בטומאת אוהל, " ; הביתלתוךוהכניסןשנחלקו ברם אין זה כך . משנה ג עוסקת בהלכה אחרת ומזכירה את הניסוח הכללי, ובהמשך המשנה ( בפרקנו ) מובאים הדיונים על טיב האוהל . לפיכך אין להסיק מהניסוח הכללי המופיע במגילת המקדש שרק בית בנוי ( מחובר לקרקע ) מטמא . עד הראשון, שאוהל הוא כל בניין, הוא מתבקש . סוף סוף בתורה יש הרבה דוגמאות, ובדרך כלל הן הצ נתפסו כדוגמא...
אל הספר