שני גורמים עיקריים מעצבים את השיח החז " לי הארץ - ישראלי על עוני , צדקה ובושה : הציווי המקראי לתמוך בעני והנורמות של העולם היווני רומי . התנ "ך מתמקד בעני המוחלט , מי שחסרים לו מזון , מלבוש ומחסה ודורש לתמוך בו , ואילו מקורות יווניים - רומיים הקודמים לעליית הנצרות לא ראו בעניים קבוצה הראויה לתמיכה בגלל מצבה הכלכלי הנחות . מקורות אלו משמרים גישה מעמדית , מגלים רגישות כלפי עשירים שירדו מנכסיהם , ולא פעם העוני הנדון בהם יחסי וסובייקטיבי . כפי שראינו בפרק הזה , החכמים הדנים בצדקה , בעוני ובבושה מנסים אפוא לגשר בין הערכים המקראיים לבין הנורמות של העולם הרומי שבו הם חיים . רגישות מיוחדת כלפי העניים בני הטובים והבושה המוגברת שהם חווים היא מוטיב נפוץ בספרות היוונית - רומית , והיא משפיעה על עיצוב ההלכה בתחום הצדקה . עם זאת , רגישות ואמפתיה כלפי עניים רגילים ודאגה לכבודם נדירות בספרות יווונית - רומית , ואילו ספרות חז " ל חורגת מהנורמות של ספרות זו ומכניסה אל השיח את העניים הרגילים , ובה זוכים גם הם לתשומת לב ולאמפתיה וגם בושתם וכבודם מובאים בחשבון . בפרקים הקודמים טענתי שהמעמד החברתי - כלכלי של ...
אל הספר