בקוראי את עיתוני אוגוסט , שתיארו את תזוזת הכוחות באירופה , בלטה במיוחד התמקדותם באותה רוח קרב מופלאה שהפכה בּן לילה אוכלוסיות אזרחיות לצבאות לוחמים . באותה עת טורקיה עדיין לא נכנסה למלחמה , ומנהיגיה המדיניים פיזרו הצהרות קולניות על כוונתם לשמור על ניטרליות מוחלטת . אך למרות ההכרזות שוחרות השלום , מה שהתרחש בקונסטנטינופול היה מלחמתי באופיו כמעט כמו הגיוסים ההמוניים שנערכו בבירות אירופה . אף שטורקיה לא הכריזה מלחמה , הוכרז על גיוס לצבא , אבל רק כאמצעי זהירות , כך נאמר לנו . ואולם המראות שראיתי בקונסטנטינופול מדי יום ביומו לא דמו כלל למחזות שהתסיסו כל עיר באירופה . לפעמים , הפטריוטיות החיּילית של הגברים והסבלנות וההקרבה העילאית של הנשים יכולות להעניק למלחמה ממד הירואי מסוים , אבל מה שראיתי בטורקיה היה אדישות ואומללות כללית . יום אחר יום חלפו ברחובות עדרי נתינים עות ' מאניים מרחבי האימפריה . ערבים יחפים , חסרי מגפיים או נעליים , בבגדים צבעוניים עליזים ועל גבם שקי פשתן ארוכים ( שהכילו על פי ההוראות מזון לחמישה ימים ) , מצעדם רשלני ומבטם מבולבל , צעדו כתף אל כתף עם בדואים שנראו מיואשים לא פח...
אל הספר