כשרות היא אחת הסוגיות העיקריות הנוגעות ליחסי דת ומדינה בישראל . כאמור , היא מוסדרת על ידי מונופול של הרבנות הראשית , המתבססת על נתינת כשרות על פי פרשנותה להלכה . כפי שנסביר להלן , אנו סבורים שהמדינה אינה צריכה להיות מעורבת בקביעת סטנדרט הכשרות ובדרך נתינתה . זוהי שאלה מכרעת לא רק בדיון העקרוני של יחסי דת ומדינה אלא בהיבט של אסדרת השוק . התפיסה הגורסת שלמדינה אחריות מהותית לכשרות ולאסדרתה מחייבת שהמדינה תמלא תפקיד זה ולא מאפשרת להפריטו . רק תפיסה הגורסת שטיב הכשרות לא צריך להיות באחריות המדינה מאפשרת הפרטה . היא גם נותנת מענה לשאלה בעניין ההבדל בין כשרות לבין שירותים אחרים שהמדינה אמונה עליהם אך נכשלת באספקתם . המדינה מספקת היום לאזרחיה שירותי דת על ידי תאגידים סטטוטוריים שפועלים מכוח החוק . שירותי דת אלו ניתנים על בסיס ההלכה . הנושאים המרכזיים המוסדרים על פי ההלכה באמצעות גופים סטטוטוריים של המדינה הם : נישואין וגירושין , גיור , כשרות , קבורה , שירותי טבילה במקווה , שירותי רבנות ושירותים דתיים אחרים הניתנים על ידי המועצות הדתיות . התומכים בהסדרים אלו סבורים כי זו הדרך להביא לידי ביטוי ...
אל הספר