ההומור בנובלה ' אהבה זרה ' שזור בצורות שונות בדרכי הביטוי של רוב הדמויות ביצירה , בין בדיאלוגים ביניהן ובין בהיגד המובע בפני כמה משתתפים בסיטואציות שונות הנקשרות להוויי החיים בעיירה ולעניין המרכזי ביצירה : גורלם של היחסים בין הגיבור , פרץ סגל , ובין פראניה קונסקי הגויה . נראה שלהומור השזור בנובלה ומתמקד בקונפליקט האישי של הגיבור , שנעשה עניין ציבורי בעיירה הן על ידי דמויות מן הקהילה היהודית הן על ידי דמויות מן הקהילות הרותינית והפולנית , יש תפקיד חשוב ומרכזי : ריכוך ועידון המתיחות בעיירה בין יהודים לגויים על רקע פרשת אהבתם של פרץ ופראניה . לעתים ההומור מובע כצורת חיווי חתרנית , ולעתים הוא משמש דרך מעודנת , רכה ומנומסת , להבעת עמדות רוויות מתח ורגשות כמוסים . במרחב הבין תרבותי הרגיש בגלות , המאופיין לעתים במתח שמפעפע בין היהודים לנוצרים ולרותינים , נזקק המספר לכלים מתווכים , לכלי ההומור . נראה כי הוא משתמש בהם במודע כדי להוליך את הדמויות בזהירות רבה בין האירועים השונים המתרחשים בנובלה . בהקשר זה ראוי להדגיש שההומור ביצירה אינו גורע מכובד משקלם של הנושאים שמתוארים בו . גם את הקורא המערבי...
אל הספר